יום חמישי, 7 בנובמבר 2013

חלום שקרה באמת

מתישהו בשנות ה-70 סוני שרוק, גיטריסט הג'אז, קיבל מאה אלף דולר מהרולינגס סטונס כדי שירוץ בשדרת X בניו-יורק על קביים באורך 5 מטרים. אני וידיד טוב שלי בשם תום היינו עדים למאורע במקרה. חמש דקות תמימות סוני דילג מעל גנקסטרים שירו זה בזה, זונות נרקומניות, עוברי אורח, מכוניות ועמודי תאורה.
לבסוף התנגש בזקנה, נפל, והתגלגל על הרצפה עד שנעצר.

"שיט סוני, אתה בסדר?!" קרא אליו תום, שהיה די מעורבב בסצנה הניו-יורקית ופחות או יותר הכיר את כולם.
סוני התרומם, הביט לצדדים בבלבול ורץ לתפוס מונית שעצרה לו. שנייה לפני שהוא נעלם בתוך המונית הוא נעצר, הסתובב וקרא: "כן מן, אני בסדר. נראה אותך אצל ריצ'רד? יש מסיבת ג'קוזי!". ריצ'רד בייקון היה אחד מהאנשים המשפיעים בקאונטר קולצ'ור של ניו-יורק באותן שנים. הוא היה עשיר, צעיר, אקסנטרי ומהיר החלטה.

כשהגענו לאחוזה של ריצ'רד סוני כבר היה בג'קוזי ונראה טרוד אז לא הפרענו לו יותר מידי. החלפנו לבגדי ים והתיישבנו במקום הפנוי היחיד בג'קוזי, שהיה ממש ליד ריצ'רד בייקון. שמתי לב שלמרות שהוא היה מתחת למים הוא היה לבוש במכנסי עור שחורים, נעליים תואמות וחולצה משובצת שחור לבן שהייתה פתוחה, חושפת את שיער החזה שלו. כולם קיבלו את זה אז חשבתי שעדיף לא להגיב.
"היי ריצ'רד" תום קרא. ריצ'רד התעלם ממנו לחלוטין. מלצרים הסתובבו וחילקו משקאות ומתאבנים ושקענו בשיחה עם האנשים בג'קוזי. אחרי כמה זמן ריצ'רד קרא בקול "אל תאמינו לסטטיסטיקה. חמישים אחוזים ממנה מוגזמת בשמונה אחוז". לא נראה שהוא התבדח, ואף אחד לא צחק. חלק מן האנשים הנהנו בראשם.
תום שם לב שקווין פרינסטון היה בקהל. הוא היה וואן היט וואנדר מפוסל שרירי חזה וארוך שיער שכוכבו היה בדעיכה. "היי קווין תשיר את השיר שלך!" תום קרא אליו. קווין חייך במבוכה והיה ברור שהוא לא היה מעוניין בכך. אבל כשכולם התחילו לקרוא לו ואפילו ריצ'רד שם אליו לב הוא התחיל לשיר בחוסר רצון, בקול גבוה ומהוסס.
כשהוא סיים לשיר כמה שורות כולם מחאו לו כפיים וחזרו להתעלם ממנו. רק ריצ'רד המשיך להביט בו במבטו החודר.

"אתה יודע, אומרים שחמישים אחוז מהצעירים לובשים מכנסי עור שחורים והשאר לובשים מכנסי ג'ינס." ריצ'רד אמר בקול שקט, בלי להזיז את מבטו. הסתכלתי מסביב, רק מתי מספר לבשו מכנס עור.
"רואה? מה אמרתי על סטטיסטיקה הא?"
לא עניתי לו.
"כולם לובשים את הג'ינס הכחול ירוק המעפן הזה כשאופנת רחוב אמיתית נעלם מהעולם."
זה היה נכון. הרגשתי שלמילים שלו יש המון משמעות מאחוריהן. כאילו שזה היה הדבר הכי חכם ועמוק ששמעתי כל החיים שלי. זה דמה לסיפורים של חסידי ההארי קרישנה על הארה. החלטתי שאני אצטרך לחשוב על זה.
"טוב, המסיבה נגמרה! כולם להסתלק!" הוא קרא בקול. אנשים הביטו בו בבלבול אבל כשהבינו שהוא רציני לחלוטין התחילו לזרום לכיוון היציאה. ריצ'רד נעלם לתוך האחוזה.
טי, אחד ממנהיגי הקהילה השחורה קרא "טוב, כולנו חייבים פה לריצ'רד. אז תשאירו לו פתקי I.O.U בסלסלה הזו כאן".  כשמישהו שאל אותו למה הוא צעק עליו "כי ככה, זה למה!". שמתי לב שטי לבש מכנס עור שחור.

לקחתי פתק וכתבתי עליו "לתיקון ושיפוץ עץ, פנה אלי" ושרבטתי את פרטיי האישיים. נכנסתי לבית המפואר דרך המוני המלצרים המתרוצצים וערימות זבל של מסיבה שנגמרה והשארתי את הפתק ליד הטלפון.
פחדתי שבכל רגע ריצ'רד יופיע בדלת, מנופף באקדח שלו.
הוא התקשר אלי חודשים לאחר מכן, אמר שהפתק שלי הצחיק אותו.

אין תגובות:

פרסום תגובה