יום חמישי, 15 במאי 2014

דברים שעשיתי ביום חמישי ולא מעניינים אף אחד

אתמול נפלה לי הרגלית של האופניים. שמעתי אותה נופלת אבל לא הבנתי מה זה והמשכתי ברכיבה ורק בבית ראיתי שהיא חסרה.
מצאתי אותה היום בבוקר. יכול להיות שזו מטאפורה למשהו. כנראה שלא.

עכשיו: טאונס ואן-זאנדט היה זמר מלחין ומבצע קאנטרי. ואחד מצויין. הוא נולד למשפחה עשירה והיה קצת מוזר, אז הם חישמלו לו את המוח והוא לא יצא מזה אף פעם. לאחר שנים של שתייה ושימוש בסמים הוא מת. תכלס הרבה יותר שנים ממה שהייתם מצפים
בהקלטה הזו שומעים אותו בצורה הכי פרימיטיבית והכי פשוטה והכי יפה שאפשר.
אין פלא שדוד סימור בוכה.

כאן סימור וושינגטון, מפרזל סוסים ובנם של עבדים , נותן לנו כמה עצות לחיים
למה לא

שתי הקטעים הללו הם מסרט דוקיומנטרי בשם "Heartworn Highways", נראה לי שווה צפייה.
והנה על מה שקרה לשירים הלא מולחנים/לא מוקלטים שנותרו אחרי מותו של טאונס, ואיך הם קשורים לברוזה מהבלוג small-town-romance

לפני זה: החתול הזה הוא פשוט חתול גיבור. איזה אומץ, איזו נחישות כשהוא מציל את הילד מהכלב האכזר :(


לוידאו המלא: לחצו כאן אבל נא להיזהר יש בסוף תמונה של הפציעה שנגרמה לילד וזה לא יפה במיוחד.


בין זה לבין זה: זה טום וייטס, כל החיים שלו הוא מנסה להישמע כמו אדם זקן ועכשיו הוא באמת אדם זקן.
טום ווייטס הוא מוזיקאי ענק, עם עולם יצירה מגוון, עשיר וייחודי ו.. נו. אממ. הוא סוג של אל כזה.
אל עם קול של עוגיפלצת.


פעם הוא שר ככה, לדעתי פחות מוצלח:



עכשיו: זאת גבינת חלומי, משום מה היא לא נמסה כשמחממים אותה. לכו תבינו. היא גם לא טבעונית.

עכשיו-עכשיו:


"פרופסור יעקב ראבקין, רוסי שחזר בתשובה והפך מרוקאי, טוען שרק החרדים מבינים את הסתירה העמוקה בין יהדות לציונות. ספרו החדש תורגם כבר ל-12 שפות, אך רק עכשיו יוצא בעברית. ראיון"


מתישהו הבנתי שהחרדים ברובם לא ציונים, ובשלב אחר גם נראה לי שהבנתי את ההגיון היהודי שעומד מאחורי זה.
דווקא היום הדתי-ציוני נראה לי כמו סילוף מוזר ומעוות של היהדות. ועכשיו מתרגמים ספר בדיוק בנושא זה, היאח!
נראה מעניין ממש ושווה קריאה. הנה לינק לראיון עם הסופר (דמות מרתקת בפני עצמו): לינק.

גם-עכשיו-זה-עכשיו: די מתאים לשים את זה עכשיו שמתחילה העונה השישית של האח הגדול.
סתם נו, אני לא מתנשא. כלומר, אני כן. אבל לא רק על האח הגדול. טלויזיה. פיכסה. מי צריך אותך :(



בכלל: זאפה. איך שצדקת זאפה איך שצדקת.



ממש-הרגע: ידידי איתי אמר לי שאישה לאישה אישה ושהן כל הזמן רבות:

"באמת נשים רבות שונאות נשים, אין להן את אחוות הגברים, כמו לנו. הגברים יודעים לרבוץ יחדיו בנועם, כמו האריות הגדולים בטבע, הנשים מנגד משחרות ללא הרף אחר טרף, הן מתקוטטות זו עם זו כמו שלביאות מתחרות על בשרה של אנטילופה. היה ניתן לראות זאת למשל בסרטון שהופץ לפני מספר ימים בפייסבוק על 2 הנשים בתור של forever 21 בקניון עזריאלי, הן קיללו זו את זו ואז החלו נאבקות ואחת כמעט הרגה את השנייה :O"

האינסטינקט הראשוני שלי היה לומר לו שהוא לא מבין כלום באריות ובבני אדם. שגברים דוקרים אחד את השני בשביל סיגריה או "כבוד" ושאריות זכרים כל הזמן נלחמים זה בזה ורוצחים את התינוקות אחד של השני במסגרת ניסיונות השתלטות על להקות ואלו הלביאות שבעצם עובדות יחדיו כדי להפיל טרף גדול מהן.

ואז חיפשתי בגוגל ומסתבר שטעיתי. אריות זכרים יושבים בחבורות גדולות, רואים כדורגל ושותים גולדסטר וצוחקים בנעימות אחד עם השני בזמן שהלביאות לא מבינות כלום והולכות מכות כל היום עד שמדי פעם נזכרות שהן צריכות להכין לאריה שלהן אוכל. מי ידע :O

רגע-החתול: וואי זה חתול שמן















רגע-של-ערבית:
זכות השיבה היא באה כן הו כן


יום הנכבה // מי דאג לכך שבכל פעם שרכבת הקלה בירושלים נכנסת לתחנה, מהבהבות לסירוגין המילים "השיבה מתקרבת"?

אין תגובות:

פרסום תגובה